פלאפל על רצפת חדר העריכה

אסף גברון

קטע של אסף גברון שנחתך ברגע האחרון מהספר "אוכל בעמידה", בגלל הסיבה הפרוזאית שהוא לא התפרסם במסגרת המדור בעל אותו שם, שטוריו קובצו לספר הנ"ל. העובדה שפורסם, כמו הטורים, במקומון המנוח "כל העיר" ובתקופה שבא ראה אור הטור הופכת אותו עבורנו לנספח ראוי לספר.

"אוכל בעמידה" הוא הספר הראשון והיחיד בינתיים (ואולי לנצח, מי יודע) שיצא בהוצאת אוגנדה. בחודש שעבר הוא הושק. הביקורות מהללות (ר' תחתית הדף). מסע ההשקה שלו, בכיכובם של גברון ונוודי האוכף, התחיל בירושלים, המשיך לתל אביב והסתיים בבירת הנגב. בנזונה של ספר.

- צוות הבלוג

=

למלך אין טעם

פרט מתוך כריכת הספר. איור: עידו הירשברג

הבחינות לפלאפלים המוכנים הקפואים, הזן החדש של הפלאפל לצרכן (אחרי פלאפל בדוכנים והאבקות של תלמה ואסם), נערכו בכמה שלבים. השלב הראשון כלל שלושה סיבובים, שבכל אחד מהם נטעם כדור משלושת הסוגים הקיימים בשוק. השלב השני, מה שנקרא "שער הזהב" (או "מוות פתאומי" על ידי המחמירים), כלל כדור נוסף מכל סוג. השלב הבא היה ביקורת המבקר, ובו נקרא מבקר חיצוני לחוות דעה מאזנת. בשלב האחרון, שלב הכלב, התבקש לודו הכלב לתת את דעתו.

שלב א'

סיבוב ראשון: מלך הפלאפל בהיר יותר מהשאר. הוא היחיד שלא מריח מראש כמו האבקות של תלמה ואסם. הטעם שלו רע מאוד. הוא יבש. הוא קמח. מעדנות מזעזע. על כל ארבע לעיסות בא הבזק טעם קטן שמזכיר פלאפל, אבל ביתר הזמן יש לו טעם של אבן רכה. גם כשאותו הבזק מגיע, הוא מותיר תחושת חריפות צורבת בפה. שחף נראה הכי טוב – הכי עגול ובצבע חום יפה, אבל הוא הכי גרוע. אתה לועס ולועס ולועס. ולועס ולועס. ולא מגיע לשום מקום.

סיבוב שני: מעדנות נראה זוועתי, משהו אפרפר-צהבהב-ירקרק. הוא מתפרק בתוך הפה עם הביס הראשון. מלך נראה כמו עוגיות חמאה יותר מפלאפל. משהו בז'י בהיר לגמרי עם סדקים של עוגיות. יש בטעם שלו ידידותיות שאין באחרים, אבל זאת סתם ידידותיות. זה לא פלאפל. שחף יבש כמו החלק הדרומי של ים המלח. אמרת שחף אמרת מים. בכמויות היסטריות, שישטפו כל פינה בפה טוב-טוב. צריך לתת את זה לחיילים שלא שותים מספיק במסעות.

סיבוב שלישי: מעדנות יותר גרוע מהאבקות של אסם ותלמה. שם לפחות היתה איזו קרבה אישית לפלאפלים שהכנת במו ידיך. מלך הוא קצת בטעם של בצק, קצת בטעם של קובה בלי בשר בפנים. זה לא רע, אבל זה לא פלאפל. ואין כלום באמצע. שחף חריף בצורה מעצבנת. בכל מקרה, את הכאב בטן בסוף השלב הראשון אני לא יודע למי לשייך.

שלב ב': שער הזהב

אני לא מבין את המלך הזה. יש לו טעם עמום של משהו, אבל זה לא פלאפל. נראה לי שזו עוגייה בכל זאת. מעדנות – עכשיו זה יותר ברור. יש לזה טעם של ריח של פלאפל מרחוק, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. ויש טעם לוואי מאוד חריף. השלישי – שכחתי את השם שלו ומרוב נסיונות לזכור (האריזה נשארה במטבח) לא שמתי לב מה קרה לי בפה באותו הזמן. אין הכרעה.

שלב ג': המבקר החיצוני

מלך – בהתחלה פרצוף עקום, אחר כך צחוק קל: "יש לזה טעם של שניצל של טבעול, לא משנה איזה, שחיממו אותו ועברו שבועיים". מעדנות: "אוי ויי. זה מגעיל, עם אגוזים. לא יודע מה יש פה. כמו שיש גבינות עובש, זה פלאפל עם עובש". שחף: "החום, או… זה הכי נורא. אי… זה משהו שאפילו ביוויס ובאטהד היו נגעלים ממנו. לזה יש אפקט של פוליאתילן מוקצף במרקם. אי אפשר לאכול יותר מאחד מכל אחד מאלה, שלא לדבר על פיתה עם זה".

שלב ד': שלב הכלב

השלב הרביעי בוטל למעשה, כי הטועם האחרון, לודו הכלב, הזיז את האף. הוא סירב בתוקף לאכול את זה.

====
"כל העיר", 5.7.1996

עוד אוכל בעמידה

חיים ברעם על "אוכל בעמידה" ("הארץ ספרים", 1.7.2009)
אסף גברון מתראיין על הספר (דורון בר גיל, "זמן ירושלים", 5.6.2009)
מוטי פוגל על "אוכל בעמידה" ("עכבר העיר", 26.6.2009; וגם כאן)
נ' על "אוכל בעמידה" (הרחק מהמון מתהולל, 6.5.2009)
אסף גברון אוכל בעמידה ב-2009 ("טיים אאוט תל אביב", 25.6.2009)
על "אוכל בעמידה" באתר של אסף גברון
אוכל בעמידה – לרכישת הספר בחנות המקוונת של אוגנדה
סרטון פרסומת לספר (אסף בילט, אוגוסט 2009)