Uganda

עוד שבוע, עוד פרשה. והפעם: יתרו, על שם חתנו של משה. עמוק במדבר, הישראלים מקבלים סט של חוקים, לא לפני שהם נדרשים להתקלח, להתכבס ולשחק בנזירים לשלושה ימים. משה עצמו ממשיך להציג שאלות מעצבנות לאלוהיו, וכמעט מביא לו את הח'ופה באופן סופי. וגם: היחידה לאבטחת אישית פורצת לתמונה. ומישהו מבריח בצל ופיתות למדבר. והעם תוסס. הישארו עמנו.

מדהים ממה אפשר ליהנות כשיש לך מלא זמן פנוי ולא צריך ללכת לעבוד. אז יש עכשיו דירוגים של נבחרי העשור במוזיקה ובכל מיני, ומי שלוקח את זה ברצינות הוא מפגר. זה לא באמת יכול לשקף משהו חוץ משלמבקרי מוזיקה ולמאזיני "הקצה" יש את הטעם הכי צפוי בעולם. ובכל זאת, להלן ניסיון לחזור לכל מיני וידיאו-קליפים מהעשור האחרון ולסנן מהם עשירייה.

מי שחשב שהישראלים סיימו לגמוע את סאת המרורים שלהם, שיחשוב שוב. בפרשת "בשלח", שזו הפרשה הנוכחית, הם נחרדים לגלות את פרעה וחילו דולקים אחריהם, גוועים ברעב ובצמא, מאבדים אמון ביהוה ופוגשים לראשונה את בני הזדון המכושפים שהביאו לעולם הזה את אחמדינג'אד, גולדסטון וניר ברקת: העמלקים (בתמונה: מרים הנביאה וידידים).

והשבוע בפרשה: "וארא", ובה המצרים חוטפים מכות. מיודענו כבד הפה יוצא למסור את דבר יהוה לבני ישראל, אך נתקל בפקפוקים ורטינות; הסופר המקראי מסתבך עם מקשי הגזור-והדבק; משה ואהרון מביכים את עצמם עם קסמים זוטרים; ופרעה מתוודה שמישהו מתעסק לו עם המוח.